ספר
שירים חדש:
גם עלים של עץ חזק מתעופפים ברוח מאת מתן
שפיצר
"גם עלים של עץ חזק
מתעופפים ברוח" מאת מתן שפיצר בהוצאת "ספרי ניב", הוא
ספר שירים מקסים ומרגש.
בשיריה
מתארת מתן את מסע הנפש בין חיפוש עצמי לגילוי עצמי ואת מצבי הקיצון שהיא פוגשת
במהלך דרכה. שיריה עוסקים בתהליכים שעברה ומשתפים תובנות ומחשבות שעלו בה במהלך
מסעה.
"גם
עלים של עץ חזק מתעופפים ברוח" הוא ספרה הראשון של מתן
שפיצר (19 וחצי) שאומרת: "הידיעה שהכול דינמי עוזרת לי לצלוח אתגרים. אני
לא סטטית, אני זזה. כשאני סטטית נוצר פער ביני לבין עצמי. מותר לי להרגיש אבודה,
זה חלק קטן מתהליך גדול – להגיע למקום שמדויק ונכון בשבילי. למדתי שעדיף לבטא
רגשות שאנחנו מרגישים, ולא להדחיק אותם או להתעלם מהם; למדתי שעדיף לתת להם מקום.
"השירים
בספר נוגעים לעליות ולמורדות שאנחנו חווים בחיים ומפגיש את הקורא עם רגשות שבדרך
כלל לא נוטים לדבר עליהם.
"הספר
מוקדש לכל אדם שהרגיש אבוד בתוך מסע שלם. לעיתים אנחנו נוטים לשכוח ולתת מקום גם
לרגשות שליליים, אבל אם לא ניתן להם מקום, לא נדע להעריך רגעים של אושר".
"גם עלים של עץ חזק מתעופפים ברוח" מאת מתן שפיצר. הוצאת "ספרי ניב", 170 עמודים. שנת 2020
שירים
מתוך הספר:
צריך
לקרוא בתוכו
אֲנִי
אֲטוּמָה, וְאֵין שׁוּם
פֶּתַח
לָצֵאת לַחָפְשִׁי.
אֲנִי. לְכוּדָה. בְּתוֹךְ. עַצְמִי.
בְּתוֹךְ תּוֹכִי.
וְאֵין הֲבָנָה לַתַּכְלִית
שֶׁאֲנִי מְקַיֶּמֶת.
אֲנִי מְקַיֶּמֶת יְקוּם,
אֲנִי נוֹתֶנֶת עוֹד וָעוֹד נְתָחִים מֵעוֹרִי,
אֲנִי מִסְתַּגֶּרֶת בְּעוֹלָמִי, וְאֵין בִּי יְכֹלֶת.
אֲנִי פִּסָּה קַלָּה שֶׁל דַּף,
שֶׁאִם יֵשׁ קְצָת רוּחַ הִיא עָפָה,
וְרַק מִי שֶׁקּוֹרֵא
מָה רָשׁוּם בְּתוֹכָהּ,
יוֹדֵעַ כַּמָּה כֹּבֶד
הִיא נוֹשֵׂאת עִמָּהּ.
הכול גדול
הַכֹּל גָּדוֹל מֵאִתָּנוּ:
הֶעָלִים שֶׁנּוֹשְׁרִים וְהַשָּׁרָשִׁים הַחֲזָקִים,
כּוֹחוֹת הַטֶּבַע,
כּוֹחַ הָרְגָשׁוֹת,
כּוֹחַ הַתְּחוּשׁוֹת.
הַכֹּל גָּדוֹל.
הַכֹּל גָּדוֹל מִמֶּנִּי,
גַּם אֲנִי עַצְמִי
לֹא מַכִּירָה אוֹתִי,
וֶאֱלוֹהִים גָּדוֹל,
רַק הוּא יוֹדֵעַ עָלַי
דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא.
לְעוֹלָם לֹא אֵדַע
עַד כַּמָּה שָׁרָשַׁי חֲזָקִים,
מָתַי אֶהֱפֹךְ עָלֶה נוֹשֵׁר.
לֹא אֵדַע עַל כּוֹחוֹתַי שֶׁלִּי,
אֵדַע לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל עֵצִים
אֲחֵרִים
וְלִרְאוֹת אוֹתָם צוֹמְחִים.
מִטֶּבַע הַטֶּבַע שֶׁלִּי
אֶרְאֶה בַּאֲחֵרִים גְּדֻלּוֹת,
אַךְ לֹא אָבִין, כִּי
לֹא אוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם יֹפִי
אִם אֵין בִּי.
הַיֹּפִי שֶׁלָּהֶם
רַק מְאַפְשֵׁר לִי
אֶת עַצְמִי
לִרְאוֹת.
לחפש
לָלֶכֶת לְאִבּוּד וְלִמְצֹא אֶת עַצְמֵךְ
זֶה עִנְיָן שֶׁל סַבְלָנוּת
כִּי –
אַתְּ צְרִיכָה לְהָבִין שֶׁנֶּאֱבַדְתְּ.
לְהֵאָבֵד אַף יוֹתֵר,
לִשְׁקֹעַ,
לְהַחְלִיט לְחַפֵּשׂ,
לְחַפֵּשׂ,
לֹא לִמְצֹא,
לְהִתְאַמֵּץ –
רַק אַחֲרֵי כָּל זֶה
תִּמְצְאִי.
וּבְכָל זֹאת
זֶה עִנְיָן שֶׁל סַבְלָנוּת.
לֹא כִּי עָבַרְתְּ אֶת כָּל זֶה,
אֶלָּא
כִּי תַּעַבְרִי אֶת זֶה
כָּל הַחַיִּים
שׁוּב וָשׁוּב.
פרח
נובל
מֵרֶגַע נְבִילַת הַפֶּרַח
הוּא הוֹפֵךְ מְיֻחָד יוֹתֵר.
יָדוּעַ כִּי פְּרָחִים מִתְרַבִּים.
כָּךְ גַּם אֲנָשִׁים.
וְאֵיזֶה יֹפִי הֵם:
צוֹמְחִים וְנוֹבְלִים,
נוֹבְלִים וְצוֹמְחִים,
בָּזֶה אַחַר זֶה.
כּוֹחַ הַנְּבִילָה כְּכוֹחַ הַצְּמִיחָה.
כָּל פֶּרַח נוֹבֵל הָיָה פַּעַם צוֹמֵחַ.
וְאֵיךְ הוּא צוֹמֵחַ אַף
שֶׁנּוֹעַד לִנְבֹּל.
כשיש
פרפרים
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אַתָּה אוֹהֵב –
שָׁם אַתָּה פּוֹתֵחַ דֶּלֶת, שָׁם אַתָּה צוֹעֵק לָעוֹלָם:
"אֲנִי יָכוֹל."
אֲנִי יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ,
אֲנִי יָכוֹל עַל הָעוֹלָם הַזֶּה.
כִּי כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה
רִקָּבוֹן וּבוּשָׁה וְעַצְבוּת
שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת
בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי.
וּבַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי אוֹהֵב
הָעוֹלָם הוּא פַּרְפָּרִים.
וְאִם כְּבָר פַּרְפָּרִים, אָז
עָפִים בַּשָּׁמַיִם וּמִתְקַשְּׁטִים בִּצְבָעִים וְעִטּוּרִים
וְצוֹהֲלִים עַל הַיְּכֹלֶת
לֶאֱהֹב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה