ספר
מתנה חדש:
קול כולי מאת דיקלה
אגמון משולם
"קול כולי"
מאת דיקלה אגמון משולם בהוצאת "ספרי ניב", הוא ספר מתנה נפלא, אוסף של שירים מרגשים
ונוגעים בנושאים שונים: משפחה, אהבה, זיכרון, העצמה, אתגרים והתמודדויות.
הכתוב מדלג בין שירה מסורתית
לפרוזה וסיפורת, ויש בכך חידוש מרענן ותחושה שהשירים יוצאים מעבר לגבולות
הרגילים ומציעים משהו נוסף רחב ויצירתי להפליא. הטקסט
מוגש לצד תמונות מרהיבות שצילמה דיקלה במקומות שונים בארץ ובעולם.
דיקלה
אגמון משולם היא בוגרת סמינר הקיבוצים במסלול חינוך יצירתי,
בעלת תואר ראשון בחינוך (ed.B), בוגרת
קורסים בפיזיקה משפחתית, בבודהיזם, בגישור ובהנחיית קבוצות. גננת ומנהלת ברוח
התקשורת המקרבת. בעלת גן ילדים "ידיים אוהבות" זה 14 שנים. דיקלה
מתגוררת בתל-אביב, נשואה ואם לשתיים. "קול כולי" הוא ספרה הראשון.
אהבה
יָדְךָ
הַשְּׁחוּמָה פְּרוּשָׂה עַל יְרֵכִי הַסְּמוּקָה,
חָמֵשׁ
אֶצְבְּעוֹתֶיךָ מְהַדְּקוֹת בְּחָזְקָה אֶת זוֹ הַיָּרֵךְ.
אֲנִי
מִתְרַגֶּשֶׁת, נִרְגֶּשֶׁת, מַרְגִּישָׁה בְּטוּחָה וַאֲחוּזָה...
אַתָּה
לוֹקֵחַ אוֹתָהּ מִמֶּנִּי וּמְגָרֵד לִשְׁנִיָּה בַּגַּב, בַּצַּוָּאר,
וַאֲנִי
תּוֹהָה אִם תְּשִׁיבֶהָ אֵלַי.
אֲנִי
מִשְׁתַּעֲשַׁעַת, עוֹשָׂה עִם עַצְמִי מִין מִבְחָן שֶׁכָּזֶה:
הַאִם
אַתָּה כֵּן, אוֹ הַאִם אַתָּה לֹא,
וּמָה
כָּל אַחַת מֵהָאֶפְשָׁרוּיוֹת בְּעֶצֶם מְבַשֶּׂרֶת...
אֲנִי
עוֹקֶבֶת אַחַר אֶצְבְּעוֹתֶיךָ, אַחַר כֻּלָּן, אַחַת-אַחַת,
בּוֹחֶנֶת אֶת הַזְּרוֹעַ
הַשְּׁזוּפָה שֶׁאֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת,
הַאִם
הִיא תָּשׁוּב לְהִשָּׁעֵן עָלַי?
הַאִם
תָּשׁוּב וּתְסַמֵּן לִי אֶת אַהֲבָתְךָ?
וְאָז,
כְּשֶׁיְּרֵכִי כִּמְעַט יוֹצֵאת אֵלֶיךָ,
הִיא
כְּמוֹ שׁוֹלַחַת בְּשֶׁקֶט אַלְפֵי מְסָרִים בְּמִילְיוֹן תְּדָרִים,
מִשְׁתּוֹקֶקֶת
לָנוּעַ, לְהַרְאוֹת סִימָן, לְהַשְׁמִיעַ קוֹל,
כִּמְעַט
נִנְעֶלֶת בְּתִשְׁעִים מַעֲלוֹת כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה, שֶׁתִּזָּכֵר,
וְלַמְרוֹת
כָּל רְצוֹנוֹתֶיהָ הַחֲצוּפִים וְהַנּוֹעָזִים
הִיא
נִשְׁאֶרֶת שְׂרוּעָה וּקְפוּאָה בְּאוֹתָהּ הַתְּנוּחָה
סָמוּךְ
לְמוֹט הַהִלּוּכִים
וְלוּ
רַק כְּדֵי לְהֵרָאוֹת נִנּוֹחָה וּשְׁלֵוָה...
זֶה
הָרֶגַע שֶׁבּוֹ אַתָּה מַנִּיחַ אֶת יָדְךָ,
אֶת
כָּל חֲמֵשׁ הָאֶצְבָּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָאַדִּירוֹת שֶׁלְּךָ,
חֲזָרָה
עַל יְרֵכִי.
בְּשֶׁבַע
הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁעָבְרוּ לָהֶן הִסְפַּקְתָּ כְּמוֹ גֶּבֶר,
בַּאֲדִישׁוּת
אֵלֵגַנְטִית וּמְכֻבֶּדֶת,
לְגָרֵד
בַּגַּב, בַּצַּוָּאר, לְהַעֲבִיר אֶת יָדְךָ עַל זִיפֵי רֹאשְׁךָ
וּלְהַחְזִירָהּ
בִּתְמִימוּת וּבְטִבְעִיּוּת אֵלַי וְעָלַי,
בְּעוֹד
יְרֵכִי וַאֲנִי, כַּיָּאֶה לְנָשִׁים טוֹבוֹת וִיסוֹדִיּוֹת,
הִסְפַּקְנוּ שָׁנָה
שְׁלֵמָה שֶׁל מַחְשָׁבוֹת וּתְהִיּוֹת.
אַתָּה
אוֹחֵז בִּירֵכִי וְלוֹחֵץ לְחִיצָה קְטַנָּה
הַמַּקְבִּילָה
בְּעֵינַי לִקְרִיצָה,
כְּאִלּוּ
יָדַעְתָּ מִכָּל הָעִנְיָן, אַךְ לְמַעֲשֶׂה לֹא יָדַעְתָּ כְּלוּם.
עַל
שְׂפָתַי עוֹלֶה לוֹ חִיּוּךְ קָטָן וְעָקוּם
שֶׁרַק
יְרֵכִי יָכְלָה לְהַבְחִין בּוֹ.
אֲנִי
שׁוֹאֶלֶת בְּרַכּוּת: "מָה אַתָּה הֲכִי אוֹהֵב בִּי?"
אַתָּה
עוֹנֶה מִיָּד בְּאַהֲבָה וּבְסִפּוּק:
"אֶת אֵיךְ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי."
אֲנִי
מוּצֶפֶת, מִתְמוֹגֶגֶת, רוֹצָה לְהִתְפַּקֵּעַ,
לוֹקַחַת
אֶת יָדְךָ וּמַחְלִיקָה אוֹתָהּ עַל פָּנַי.
עַתָּה
יְרֵכַי נוֹגְעוֹת-לֹא-נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ,
מִתְנוֹעֲעוֹת
בִּתְנוּעָה יַלְדִּית שֶׁל אשֶׁר,
שֶׁל
הִתְרַגְּשׁוּת לִקְרַאת חֲוָיָה אַדִּירָה.
חִיּוּכִי
גָּדֵל לוֹ בְּגַאֲוָה, וְלִבִּי מִתְיַשֵּׁר לְאִטּוֹ בְּבִטְחָה.
הַפַּעַם
אֵין סָפֵק,
אֵין
שְׁאֵלָה, אֲנִי לוֹקַחַת אֶת יָדְךָ,
מְלַוָּה
אוֹתָהּ אֶל יְרֵכִי הַמְּרֻגֶּשֶׁת וְהַטּוֹבָה
וּמַנִּיחָה!
אֲנִי בְּטוּחָה בָּאַהֲבָה!
שׂמְחה אני
שְׂמֵחָה אֲנִי עַל מָה שֶׁהִנְנִי,
שְׂמֵחָה עַל מִי שֶׁרוֹצָה אֲנִי לִהְיוֹת,
שְׂמֵחָה אֲנִי גַּם עַל מָה שֶׁעֲדַיִן אֵינֶנִּי,
שְׂמֵחָה עַל מָה שֶׁבֵּינְתַיִם עֵינַי רוֹאוֹת,
יָדַי חָרוּצוֹת, עוֹבְדוֹת, חֲזָקוֹת וְיָפוֹת,
רַגְלַי מִתְרוֹצְצוֹת בְּרִנָּה לְפִי קֶצֶב מַנְגִּינַת
הַשִּׁגְרָה,
מִתְעַיְּפוֹת לָהֶן בְּחֵן, נָחוֹת לְרֶגַע וְאָז
מִתְכּוֹנְנוֹת לַיַּעַד הַבָּא.
לְעִתִּים מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ צִפּוֹר, עָפָה, מְשֻׁחְרֶרֶת,
חָפְשִׁיָּה,
וְלִפְעָמִים כְּנָפַי שְׁמוּטוֹת, סְדוּקוֹת, פְּצוּעוֹת,
וְהַמָּעוֹף מִמֶּנִּי וָהָלְאָה.
בְּרֹאשִׁי יוֹדַעַת שֶׁגַּם לוּ נִכְלֵאתִי,
הָיִיתִי רוֹאָה אֶת יְפִי הָעוֹלָם,
דַּוְקָא מִבַּעַד לַחֲרִיצֵי הַכְּלוּב הָיִיתִי מַצְלִיחָה
לְהַבְחִין בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
חוֹדְרוֹת בְּזָוִית מְיֻחֶדֶת וְאִישִׁית
מַמָּשׁ עַד אֵלַי
כְּאִלּוּ רַק בִּשְׁבִילִי...
כִּי כָּזוֹ אֲנִי,
שְׂמֵחָה עַל כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ וּבוֹחֶרֶת לִרְאוֹת אֶת
הַטּוֹב,
יוֹדַעַת הֵיטֵב שֶׁכְּכָל שֶׁהַחַיִּים מְצֵרִים עָלַי,
כָּךְ אֲנִי הוֹפֶכֶת פָּחוֹת יִצְרִית וְיוֹתֵר יְצִירָתִית,
כִּי מָה שֶׁסָּדוּק, עֲדַיִן לֹא שָׁבוּר,
וְלִפְעָמִים מִבֵּין הַסְּדָקִים אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֶה
זוֹהֵר יוֹתֵר,
זוֹרֵחַ, כְּמוֹ רוֹקֵד
וּמְחַיֵּךְ רַק אֵלַי.
כֵּן, לִפְעָמִים מִבֵּין הַסְּדָקִים
רוֹאִים הַכֹּל יוֹתֵר בְּבֵרוּר, מַעֲרִיכִים יוֹתֵר אֶת
נְקֻדּוֹת הָאוֹר הַקְּטַנּוֹת,
נֶאֱחָזִים בָּהֶן וּמוֹדִים עַל הַקַּיָּם.
גַּם אִם יֶשְׁנָם כְּתָמִים נוֹרָאִיִּים בְּצֶבַע שָׁחֹר
וְהַמּוֹחַ זוֹכֵר לַחְזֹר לְאוֹתָהּ נְקֻדַּת אַל-חָזוֹר,
אֲנִי מוֹשִׁיבָה אֶת הַשְּׁלִילִי אֵי-שָׁם מֵאָחוֹר
וְרוֹאָה עוֹלָם שָׁלֵם גָּדוֹל, חִיּוּבִי וַעֲנָק
גַּם מֵהַפֶּתַח הֲכִי קָטָן שֶׁל הַחֹר.
זוֹכֶרֶת וּמְשַׁנֶּנֶת אֶת הַמִּשְׁפָּט שֶׁרָקַמְתִּי
בְּעַצְמִי:
"כְּדֵי לְהִתְקַדֵּם חַיָּבִים מִדֵּי פַּעַם לָתֵת
מַבָּט לְאָחוֹר".
שְׂמֵחָה אֲנִי עַל מָה שֶׁהִנְנִי וּמוֹדָה עַל הַכּוֹחַ
וְעַל הָרָצוֹן
לִזְכֹּר לֵהָנוֹת לְהַעֲרִיךְ כָּל רֶגַע וָרֶגַע מִתְּמוּנַת
פְּסֵיפַס הַחַיִּים הַשְּׁלֵמָה,
לִבְחֹר לִרְאוֹת נָכוֹן
אֶת אוֹתוֹ פַּס דַּק שֶׁל אוֹר
וְלֶאֱחֹז בּוֹ
כְּמוֹ הָיָה הוּא לִי
מִגְדַּלּוֹר.
"קול כולי" מאת דיקלה אגמון משולם. הוצאת "ספרי ניב", 123 עמודים. שנת 2021
תגובות
הוסף רשומת תגובה