ספר שירים חדש: בנשמתי מאת זהבה אסיאג

 

ספר שירים חדש: 

בנשמתי מאת זהבה אסיאג

 

"בנשמתי" מאת זהבה אסיאג בהוצאת ספרי ניב, הוא אוסף שירים אישי, מרגש ואינטימי בו מתארת זהבה מסע חיים פנימי שנמשך יותר מעשור. השירים עוסקים בחיים עצמם ממש כך, על כל החוויות והרגשות שכל אחד מאתנו יכול לחוות.

באמצעות השירים מתארת זהבה את הדרך שעברה משנות העשרים המוקדמות לחייה כשהייתה סטודנטית לפסיכולוגיה עד השנים האחרונות בהן היא אם לילדה קטנה ועובדת כפסיכולוגית חינוכית. זהבה מציגה בספר תהליך מתמשך של התבגרות ושל התפתחות בעזרתו יכולים הקוראים לעקוב אחר השינויים שחלו בחייה, בתחושותיה ובמחשבותיה לאורך השנים.

השירים בספר מסודרים לפי סדר כתיבתם, לכן הקריאה בהם יוצרת תחושה של מסע כרונולוגי. בתחילת הדרך מופיעים שירים שמשקפים תקופות יותר מורכבות של חיפוש עצמי, של התמודדות עם מחשבות קשות ושל שאלות עמוקות על משמעות החיים. בהמשך אפשר להבחין בשינוי הדרגתי בתפיסת העולם שלה - תהליך של בניית ביטחון עצמי, התבגרות רגשית ולמידה כיצד למצוא משמעות גם ברגעים הקטנים והפשוטים של חיי היום יום.

אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא ההתמודדות עם שגרה ועם עומס נפשי. ימי העבודה של זהבה מתחילים מוקדם בבוקר ומסתיימים בשעות הקטנות של הלילה. לוח זמנים צפוף כל כך לא מותיר זמן למנוחה או למחשבה, אבל במקרה של זהבה שניחנה בנפש רגישה השגרה הזאת הופכת למפלט כי היא מאפשרת לה להימנע מהתמודדות עם מחשבות שמטרידות אותה.

זהבה נוגעת בספר בשאלות עמוקות שמעסיקות רבים: שאלות של זהות אישית, של התפתחות פנימית, של אהבות ואכזבות, ושל חיפוש אחר משמעות בתוך החיים עצמם. לצד רגעי הקושי מתקיים בשירים גם תהליך של צמיחה ושל השלמה. הכותבת מתארת כיצד לאורך השנים היא למדה בהדרגה להעריך את הדברים הפשוטים והקטנים - יום שמש, פריחה, מוזיקה או הצחוק של בתה.

זהבה אסיאג בת 36, אימא של אלמה, אוהבת את הים ואת הטבע. בזמנה הפנוי היא לומדת לנגן בפסנתר ונהנית מכתיבה. בהכשרתה היא פסיכולוגית חינוכית שעובדת בשירות הפסיכולוגי חינוכי ב־מ.א. שדות נגב ובקליניקה פרטית בבאר שבע. היא מתגוררת בעיר אופקים ועובדת כרכזת קלינית ב"מרכז חוסן" בעיר, חברת מערכת בגיליון "פסיכואקטואליה" ועורכת את "עמדת קריאה". זהבה כותבת למגירה במשך שנים וספר השירה "בנשמתי" הוא ספרה הראשון.

זהבה אסיאג: "אני מזמינה אתכם לצאת יחד איתי למסע בין דפי הספר, בין השורות ולצלול לעולם הפנימי של מחשבותיי".

שירים מתוך הספר:

 

 

השמש של יולי

 

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל יוּלִי

הִכְּתָה בָּהּ בְּחוֹזְקָה,

בִּזְמַן שֶׁסָּחֲבָה

אֶת תִּיק הַגַּב הַכָּבֵד

בְּדַרְכָּהּ לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת.

 

אֵלּוּ הֵם יְמֵי חֲמִישִׁי,

שִׁגְרָתִיִּים

אֲרֻכִּים

מַתְחִילִים מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר

וּמִסְתַּיְּמִים

בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת

שֶׁל הַלַּיְלָה.

 

לֹא מוֹתִירִים

זְמַן לָנוּחַ

אוֹ

זְמַן לַחְשֹׁב.

 

וְהִיא

שְׂמֵחָה עַל חֹסֶר הַזְּמַן,

כִּי הוּא מַנִּיחַ לָהּ

לֹא לְהִתְעַסֵּק

בַּמַּחְשָׁבוֹת הַמְּצִיקוֹת.

 

לֹא לְהִתְעַסֵּק

בָּאֱמֶת,

הָאֱמֶת שֶׁכָּל כָּךְ

קָשֶׁה לָהּ

לְהִתְמוֹדֵד אִתָּהּ.

 

הִיא בּוֹרַחַת

מֵהַמְּצִיאוּת

בְּאֹפֶן תְּמִידִי

 

מִתְעַסֶּקֶת בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה

עִנְיָנִים מִסָּבִיב,

בִּדְבָרִים קְטַנִּים

וּתְפֵלִים

 

כְּמוֹ לְהֵרָשֵׁם לְכָל מִינֵי חוּגִים

אוֹ

לִשְׁטֹף אֶת הַכֵּלִים

גַּם כְּשֶׁהַכִּיּוֹר רֵיק,

אוֹ

סְתָם לָצֵאת לְסִיבוּב עִם הַכֶּלֶב,

כְּשֶׁבְּעֶצֶם

אֵין לָהּ בִּכְלָל כֶּלֶב.

 

מְמַלֵּאת אֶת עַצְמָהּ בִּכְלוּם,

בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּישׁ

שֶׁהִיא עוֹשָׂה.

בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּישׁ

שְׂמֵחָה.

 

אֲבָל שִׂמְחַת הַחַיִּים

לֹא קַיֶּמֶת בָּהּ שָׁנִים,

הִיא הָלְכָה לְאִבּוּד

אֵי שָׁם בַּדֶּרֶךְ.

נֶעֶלְמָה בְּגִיל 16,

הוֹפִיעָה שׁוּב לִזְמַן קָצָר בְּגִיל 21

וְעַכְשָׁו

הִיא לֹא מַגִּיעָה

לְבִקּוּר כְּלָל.

 

הִיא הִתְרַגְּלָה

לַשִּׁגְרָה,

לִימֵי חֲמִישִׁי,

וְגַם לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל יוּלִי

 

כִּי הֵם מַשְׁכִּיחִים מִמֶּנָּה

אֶת שִׂמְחַת הַחַיִּים

שֶׁהָלְכָה.

 

 

רעש

 

יֵשׁ מָלֵא רַעַשׁ

מִחוּץ לַבַּיִת

בְּתוֹךְ הַבַּיִת

בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ

 

וַאֲנִי כְּמוֹ קְלִפָּה

לֹא עָבָה בִּמְיֻחָד

מְנַסָּה לְהַחְזִיק

אֶת הָעוֹצְמוֹת

 

וְנִשְׁבֶּרֶת

וְצוֹעֶקֶת

וְיוֹצֶרֶת רַעַשׁ בְּעַצְמִי

 

מִתְפַּלֶּלֶת לַשֶּׁקֶט

שֶׁיָּבוֹא

מִתּוֹכִי.

 

 

לידה

 

רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאת מִמֶּנִּי

הָיְתָה לִי אַנְחַת

רְוָחָה גְּדוֹלָה.

 

חָשַׁבְתִּי

שֶׁזֶּהוּ,

הַכֹּל

נִגְמַר.

 

לְמַעֲשֶׁה

לֹא יָדַעְתִּי

שֶׁבְּזֶה הָרֶגַע מַמָּשׁ,

הַכֹּל רַק מַתְחִיל.

 

 

בית

מַכְנִיסָה זִכְרוֹנוֹת

לְאַרְגָּזִים וּלְשַׂקִּיּוֹת

וּפוֹרֶקֶת בְּמָקוֹם אַחֵר

בְּתִקְוָה שֶׁהוּא יִהְיֶה לִי

בַּיִת.

 

מִבֵּין כָּל הַחֲפָצִים,

מָה לָקַחַת?

מָה לְהַשְׁאִיר?

צָרִיךְ כָּל הַזְּמַן לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת,

הַחְלָטוֹת מְהִירוֹת.

כִּי אֵין זְמַן

צָרִיךְ לִבְנוֹת מֵחָדָשׁ

בַּיִת.

 

וְהִנֵּה אֲנִי בְּחָלָל רֵיק

וְאַט־אַט עוֹשָׂה שֶׁיִּהְיֶה לִי בּוֹ נָעִים

עוֹד רָהִיט וְעוֹד שְׂמִיכָה

וְיֵשׁ גַּם שָׁטִיחַ.

חֵלֶק מַרְכִּיבָה בְּעַצְמִי

עוֹשָׂה בְּעַצְמִי

כִּי כָּכָה פָּחוֹת מַרְגִּישָׁה

וְכָכָה הֲכִי מַהֵר יָכוֹל לִהְיוֹת לִי

בַּיִת.

 

וּבַסּוֹף הַכֹּל שָׁלֵם

וַאֲנִי לְרֶגַע יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה הַחֲדָשָׁה

חוֹשֶׁבֶת שֶׁיָּצָא יָפֶה

וְהִנֵּה יֵשׁ לִי

בַּיִת.

 

וַעֲדַיִן מַשֶּׁהוּ חָסֵר –

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי חֲסַר-שֶׁקֶט

בִּתְנוּדָתִיּוּת אֵינְסוֹפִית

לְלֹא מְנוּחָה

עוֹד וְעוֹד עֲשִׂיָּה

שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת

כִּי כָּכָה פָּחוֹת מַרְגִּישָׁה

שֶׁעֲדַיִן לֹא מָצָאתִי

בַּיִת.

 

וּבַסּוֹף מֻתֶּשֶׁת

וְנוֹפֶלֶת

וְנִשְׁבֶּרֶת

הַגּוּף צָרִיךְ רֶגַע מְנוּחָה.

וּבִרְגָעִים אֲפֹרִים

כְּשֶׁבּוֹכָה מֵעַצְבוּת

מַצְלִיחָה לִמְצֹא אֶת הַשְּׁפִיּוּת

וּמִזֶּה זְמַן רַב מַרְגִּישָׁה בְּתוֹכִי

בַּיִת.

 

 

הגעתי

 

הַחֲרָדָה

כְּבַר לֹא

שׁוֹלֶטֶת

בִּי יוֹתֵר

 

הַבִּפְנִים

אַט־אַט

מַתְחִיל

לְהַרְגִּישׁ

שָׁלֵם

 

לִרְגָעִים

מַרְגִּישָׁה

שֶׁיְּכוֹלָה

לִהְיוֹת

עִם כָּל מָה

שֶׁמַּגִּיעַ

 

לֹא

לְהִלָּחֵם –

לָתֵת

מָקוֹם

 

כָּל מָה שֶׁמַּגִּיעַ

מְלַמֵּד

וּמְרַפֵּא

 

כָּל מָה שֶׁמַּגִּיעַ

נוֹעַד

לְהַגִּיעַ.

 

 "בנשמתי" מאת זהבה אסיאג.  הוצאת ספרי ניב, 114 עמודים. שנת 2026