ספר שירים חדש: HOPE מאת שחף משה

 

ספר שירים חדש:

HOPE מאת שחף משה

 

"HOPE: חוויית שירה תלת ממדית" שכתבה שחף משה בהוצאת ספרי ניב הוא אסופת שירים פיוטית, אינטימית, מרגשת ועמוקה, בעברית ובאנגלית, המשקפת רגעים של צמיחה דרך מפגש עם מתאר החיים, ובתוכו גבולות, תנועה ודמיון, בקול נשי ועדין.

הספר נכתב בהשראת עולם השירה המדוברת, כאשר דרך סימונים מקוריים בטקסט, ביניהם קו חוצה בתוך השורה, הוא מבקש לייצר חוויית שירה בה המילים יוצאות מהדף, כשבקריאה בהן נוצרת מנגינה של ממש.

זהו מארג רעיוני ורוחני של רגשות ומצבים, שבו שחף מציגה דיאלוג מתמשך בינה לבין עצמה, ומתבוננת באומץ ובחמלה כחלק ממסע לקבלה ולתיקון. השירים נוגעים בנושאים כלל־אנושיים רבים, כך שכל קוראת תוכל לפגוש את עצמה בין השורות ולחוש הזדהות באופן כמעט תרפויטי. 

HOPE הוא ספרה הראשון של שחף משה, בת 25. בוגרת תואר ראשון בחינוך ובתוכנית רב־תחומית במדעי הרוח שעיקרה לימודי מגדר ובלשנות, ומאמנת כושר מוסמכת. תחומי החינוך והתנועה מעצבים את זהותה ואת נקודת מבטה על העולם. היא מתארת שהכתיבה מזכירה לה בכל פעם מחדש שעדינות היא צורה של כוח, ומראה לה כיצד תפיסה פמיניסטית עשויה להתממש ביכולת לייצר לעצמה מקום דרכה – בגוף, במחשבה ובמילה.

המילים מלוות את שחף עוד מהילדות – "כבר בגיל שש, כשקיבלתי מאמא שלי, בהתרגשות ובאמונה גדולה בי, את הספר הראשון שלי ללא ניקוד, פגשתי את מטילדה, שהייתה עבורי מודל להשראה עמוקה ולימדה אותי שהספרות יכולה להיות מצפן וגם מפלט. אני זוכרת טיולי שבת ארוכים עם אבי במסגרתם התאפשר לי לנכוח בטבע, להתבונן בשקט ולכתוב על עצמי מול העולם הגדול. מאז כתבתי רומן ועשרות סיפורים קצרים, קטעי שירה מדוברת, שירים ופזמונים, שרובם נשארו במגירה".

על הפרויקט היא מספרת – "Hope נוצר ביום של התרוממות רוח, שבו תפיסת המציאות שלי השתנתה לנגד עיניי ברכות ובעדינות בעקבות שיחות עם אנשים מרגשים סביבי. המציאות כאילו הפצירה בי: "שימי לב. כל היופי כאן מסביב יכול להיות שלך אם רק תבחרי להבחין בו, לתעד אותו, להוקיר את ה'יש' שבתוכו. וכך בחרתי, וכתבתי שיר תחת הכותרת Hope, שלימים הפך ל- Hope 1. ביום העוקב בחרתי לשים לב בשנית, וכתבתי את Hope 2. המשכתי, יום אחרי יום. בהתחלה לשבוע, שהמשיך לחודש, שנמשך לשנה וחצי של כתיבה יומיומית. בכל יום - טקסט. החוק היחיד: לכתוב, בכל דרך שהיא, מה חוויתי, מה למדתי, מה הרגשתי. בהתחלה באנגלית, שהיא עבורי רחוקה ושכלתנית, ואחר כך בעברית, שפת ליבי הקרובה, שבה ושדרכה גדלתי, הזורמת בעורקי מחשבתי."

"בספר זה מוצג לקט קטן מתוך מעל 500 קטעים שנכתבו. ארוכים וקצרים, עמומים ונחרצים, מלאים באושר, בכאב, בהתרגשות, באכזבה, בביטחון, בפחד ובפליאה. כולם מבטאים את מי שאני, מלאים בתקווה שדרך הנוכחות הכנה והמבט האמיץ פנימה והחוצה, תתאפשר צמיחה שמביאה איתה בשורה: עתיד לחיות בו, בשלומות, בחוסן ובאהבה אמיתית."

 

שירים נבחרים מתוך הספר:

 

Hope 50 | נפש מדבר

 

כשהמחשבה הופכת חסרת גבול עד שהולכים בה לאיבוד

 

נפש מדבר.

אני נותנת לה

להתפרש רחב רחב רחב

עד שלא ניתן לתפוס

אותה.

מרחבים צחיחים,

לוהטים עד אובדן דעת,

נופים מקורקעים בגוני אדמה.

אין מה לחפש פה.

נפשי כמדבר.

מכילה את הכול, יום אחרי יום,

דוממת, אחידה וצפויה.

ובתוכה אני הולכת לאיבוד.

עוצמת עיניים בסופות,

מדמיינת נביעות,

דואגת להולך בנפש בחשש כבד

שמא יבין את התרמית

ושאין מוצא.

נפשי המדבר

מדברת אלי

ואני לא מקשיבה.

בחוסר התפעלות ממנה,

ובתחושת אשמה,

אני היא,

והולכת בה,

כשעיני נשואות

לבורות,

למפולות בהרים

ולרגל הטובעת בכל צעד בחול

כאילו היו

המהות.

 

Hope 204 | Drowning

Inside a mental status quo

 

My ravine stands still. The distant ocean-like smell in the air reminds me how real | a sea of green can be, yet it's too rough to handle. The dam has been built to settle | it down, to keep the branches from breaking, and to stop the canyon's steep layers from being seen.

It is me | in those raging waves, screaming, in the torn leaves under the stream, in the depths of the glen and the heat of the sun, now gone | from human sight.

*

The freedom keeper lives in a valley, surrounded by bright colors; a gentle orange-pink transparent sunset meeting the deep dark blue of the sea. She cherishes the value of movement, allowing the edges to loosen, to merge and fill it all, as if the valley had never been vacant.

*

The barrage falls, and small pebbles rise, directing the doubts of why | to grow flowers and trees, and to establish clouds for the sky's existence. The windy breeze of fear thickens | ripples on the water's edge, making it feel so natural that I can't even tell how afraid I was of drowning.

 

Hope 457 | על מה את מתנצלת?

 

על הצומת בין מגדר ותנועה, האופן בו ההבניה החברתית מכוננת את המופע של הגוף הנשי במרחב

 

כשאת אומרת חזקה,

על מה את מתנצלת?

*

בבואת הגבולות משתקפת,

נאספת, עוטפת

את הגוף החסר.

נשימה עמוקה

מחזיקה | ומנפחת את כלוב הצלעות,

כאילו מתירה לנסות,

להרגיש את קצה היכולת

בעשר אצבעות קטנות.

מקדש טיפוחייך.

את יודעת?

גם בזהירות יש סכנה.

מחוות איטיות, מהוססות,
מרחיקות אותך מן ההגנה

שלך.

את רגילה להתפשר

כמו משקע טל

באוויר רווי באחרים.

וזו לא גזירת גורל.

ההינתנות היא כמו לוותר,

לספר את עצמך למישהו אחר

בעיניים שלו.

בשבילו.

האבנים הגדולות על כתפי הגוף הקטן,

החוקים שמעבר לזמן,

מצמצמים את המרחב

לכדי בושה צורבת, שיכאב.

משא הסחיבה מעייף.

והשחרור יש בו משהו מלטף.

סוחף.

*

כשאת אומרת חזקה,

אני רואה אותך נוכחת,

נועזת, בוטחת

בחציית הגבולות,

בביטחון שאת מקומך

לא צריך לצמצם.

לסכם.

כעסי פעימות הלב

דופקים על קירות בית המשפט

ואין גופך אשם.

כשאת אומרת חזקה

אני אומרת מובילה,

יכולה | ולא מתנצלת

שאת יכולה

ושאת

רוקדת

עולה לרגל

אל שרירים ומערכות

מקדש טיפוחייך

בבעלותך, אחות.

 

Hope 100 | Taking a Chance

Stepping out to discover an inner truth

 

When the brick sees the wall

as the dearest one of all,

the sharpest angles get

soft and round, as they bet.

Though chances might not be

a perfect shore for waves to flee,

land has never been the place

for a roller coaster's fate.

A soul can wander,

seek the broader

frame to hear

the voice of fear,

catch the far

as good as near,

see that shame

as a layer to tear.

The shot, the brave shot, goes

through a maze of highs and lows,

abrasive complex hell,

until someone rings the bell,

to call the win,

to toast the glass,

for trying on,

taking a chance.

 

Hope 494 | עולם שאין בו אלוהים

על המרדף אחר המשמעות והאמת, שיהיה במה להיאחז

 

מפחיד לחיות בעולם שאין בו אלוהים.

מפחיד לחיות בעולם

בו מילים | נאמרות

והגבולות | שלהן דוהים בשמש

שקופים | במים סוערים.

האלוהים מתגלה | בדמיון

את אומרת

הוא עולה | לך לראש,

לכם,

כמו תקווה מתוקה בערפל מר.

משקה משכר לראש מסוחרר.

נווה מדבר

בחיים בוערים.

פתרון לילדים שמתעוררים | בלילות,

מוצא ממשי ממחשבות מבהילות,

מן ההבנה

שאין משמעות

מלבד זו שניצור,

אמת להיאחז בה,

לשמור, לצעוק אותה,

לעגן באדמה בידיים חשופות

הרודפות | את השלם.

*

מבטך השלו

מעיר את עומקו הכואב | של הקיום האנושי,

מזכיר איך הכול זמני

וכל-כך אישי.

הידיעה אינה מקלה

או מגלה | מה ניתן לעשות,

מלבד להחזיק באמונות הגדולות,

כאילו היו ביום חורף לשמיכה רכה.

רכבת דוהרת לאחת שמחכה. 

 

"HOPE: חוויית שירה תלת ממדית" מאת שחף משה. הוצאת ספרי ניב, 165 עמודים. שנת 2026