ספר שירים חדש: "מכתב לסבא" מאת אור אירנה קונובלוב

 

ספר שירים חדש:

"מכתב לסבא" מאת אור אירנה קונובלוב

שירים שחוברו יחדיו בעדנת אהבה

 

"מכתב לסבא" מאת אור אירנה קונובלוב בהוצאת ספרי ניב, הוא ספר שירים מרגשים ונוגעים ללב, המאגד בתוכו שירים מגוונים שנכתבו בתקופות שונות.

השירים מלאי כמיהה וגעגוע, מתרפקים על הטוב הקיים מחד גיסא, ונוגעים באבל אהבים ובאובדן מכמיר לב מאידך גיסא.

הכתוב נפרש על דפי הספר כתקציר חיים לירי, הנמסר לדמות יקרה לנפש שהייתה קרובה והפכה רחוקה. השירים נעים בין געגוע לעצב, בין פשטות שבתמימות ילדית לבין הכאב הכרוך באובדן ובחוויות התבגרות אחרות. דמות הסב, שאליה מופנים הסיפורים והחוויות, משנה לעתים את קוויה לדמויות משמעותיות אחרות בחיי הכותבת. דמות זו משמשת ציר רגשי שסביבו, בנימה נוסטלגית ומתרפקת, מתפתחת מערכת היחסים בין עבר לבין הווה, בין הילדה שהייתה הכותבת לבין האישה הבוגרת המחפשת מענה לשאלות של זהות, שורש ומשמעות.

"מכתב לסבא" הוא ספרה הראשון של אור אירנה קונובלוב. היא עוסקת בשיווק ובקידום מכירות של מותג ספורט כלל עולמי ידוע. לעת ערב, בשקט, כותבת אור את מה שמתחרז בליבה. 

 שירים מתוך "מכתב לסבא"

מִכְתָּב לְסַבָּא

אַתָּה זוֹכֵר, סַבָּא? אָמַרְתָּ לִי לִכְתֹּב יוֹמָן...

"יוֹם אֶחָד תִּפְתְּחִי אֶת הַמַּחְבֶּרֶת וְיַעֲלוּ בָּךְ זִכְרוֹנוֹת..."

בִּטַּלְתִּי זֹאת אֵי־אָז בְּהֶנֵּף יָד,

"עֲזֹב אוֹתְךָ, נוּ, דַּי. זֶה סְתָם שְׁטוּיוֹת."

 

הָיִיתִי אָז... בַּת כַּמָּה? שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה?

כָּתַבְתִּי, בְּהֵחָבֵא, כַּמּוּּבָן.

הָיוּ שָׁם כָּל מִינֵי... סוֹדוֹת־לֹא־לָעוֹלָם־הַזֶּה,

וּבְכָל מִקְרֶה קִוִּיתִי שֶׁזֶּה יַעֲבֹר עִם הַזְּמַן.

 

עֶשְׂרִים שָׁנָה דִּבַּרְנוּ מִקְטָעִים,

קוֹלְךָ הָלַךְ וְנֶחְלַשׁ מֵעוֹנָה לְעוֹנָה.

אָהַבְתָּ לְתַשְׁאֵל אוֹתִי עַל 'כָּל הַלִּמּוּדִים':

"אַתְּ תְּסַיְּמִי לִלְמֹד מָתַיְשֶׁהוּ?" "הַשֵּׁד יוֹדֵעַ. אֵין לִי תְּשׁוּבָה."

 

זִקְנָה לָפְתָה אוֹתְךָ בְּיָד לֹא אִמָּהִית

וּבְלִי רַחֵם הִשְׁכִּיבָה בַּמִּטָּה.

כְּשֶׁנִּצְמַדְתִּי לַאֲפַרְכֶּסֶת אֱלֹהִית,

אָמְרוּ שֶׁעַל הַקַּו הַמְּחַבֵּר אֵלֶיךָ אֵין כָּל כָּךְ קְלִיטָה...

 

עַל־כֵּן, הֵרַמְתִּי אֶת הָעֵט מֵהַשֻּׁלְחָן.

פָּתַחְתִּי מַחְבַּרְתִּי הַיְּשָׁנָה מִדַּי.

שָׁנִים וָחֳדָשִׁים, יָמִים - אַתָּה לֹא כָּאן.

הֲרֵי יָדַעְתָּ מִקָּרוֹב רַק שְׁלִישׁ חַיַּי.

 

הַשְּׁאָר - כְּמוֹ תֵּאַטְרוֹן; סְצֵנוֹת מַעֲבָרִים.

לֹא נוֹרָא. פָּשׁוּט אֶכְתֹּב לְךָ אֶת שְׁנֵי הַשְּׁלִישִׁים הָאֲחֵרִים.

 

כְּנָפַיִם

 

מִישֶׁהוּ הִצְמִיחַ לִי כְּנָפַיִם

עַד מָחָר

עַד שֶׁתִּשְקַע שֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם.

מִישֶׁהוּ הִשְׁאִיל לִי אֶת הַכְּנָפַיִם

לִמְדִידָה קְצָרָה

וּמְגֻשֶּׁמֶת - לְבֵינְתַיִם.

וּבַטָּעוּת הַמְּתוּקָה שְׁתֵּיהֶן הִתְאִימוּ,

אֲחוּזוֹת בַּסְקַפּוּלוֹת,

נוֹגְעוֹת בָּאֹפֶק,

שְׁתֵּי כְּנָפַיִם טְהוֹרוֹת אוֹתִי הֵרִימוּ

קְצָת לְבַלּוֹת‎

בְּמַעֲלֵה הַדֹּפֶק.

מִישֶׁהוּ הִצְמִיחַ לִי כְּנָפַיִם

עִם מַגָּע שֶׁל מֶשִׁי

מִתְנוֹפְפוֹת בָּרוּחַ...

עַד שֶׁיִּתְחַלְּפוּ בְּזוּג יָדַיִם

עִם סַכִּין בּוֹטֶשֶׁת

בְּגַבִּי הַשָּׁחוּחַ.

 

בֵּין הַמַּעֲיָנוֹת

הַזְּמַן לְעִתִּים עוֹמֵד עַל שֶׁלּוֹ

וּלְעִתִּים פּוֹסֵחַ.

בֵּין הַמַּעֲיָנוֹת כְּבָר יוֹרֵד הַיּוֹם,

אֲבָל הַכַּדּוּר עֲדַיִן פּוֹרֵחַ...

 

לֹא סְלוּלָה הַדֶּרֶךְ, הָעֲבוֹדָה עוֹד רַבָּה

בְּאִי־וַדָּאוּת מְיַגַּעַת,

אַךְ אִם יָד אוֹהֶבֶת תְּלַטֵּף בְּחִבָּה,

אֶמְצָא בִּי כּוֹחוֹת לְעוֹד צַעַד.

 

ואִם פָּסְקוּ מִנְּצוֹץ חֲרוּזֵי הַשִּׁיר

וְרַגְלַי מִנְּדֹד וּמִנּוֹעַ,

מֻתָּר לַעֲצֹר וּמַבָּט לְהֵישִׁיר,

רַק אֲוִיר בִּשְׁקִיקָה לִגְמֹעַ...

 

אֵין לִי אֱלֹהִים

 

אוֹמְרִים עָלַי שֶׁאֵין לִי אֱלֹהִים,

שֶׁזֶּה מָה שֶׁעוֹזֵר לִי לֹא לִרְאוֹת מִמֶּטֶר

אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְיַמְּרִים לַחְסֹם לִי מַעַבְרֵי דְּרָכִים.

אוֹמְרִים עָלַי, מַלְכָּה! נָפַל לָךְ, קְחִי,

וּמוֹשִׁיטִים כְּאִלּוּ חָזְרָה תְּנוּעָה בִּדְמוּת שֶׁל כֶּתֶר.

אֲנִי רַק מְחַיֶּכֶת כְּלַפֵּי חוּץ.

לֹא מְשַׁנֶּה לִי כְּלוּם וְדָּבָר אֵינוֹ לָחוּץ

לְהַסְבִּיר לְעוֹבְרֵי אֹרַח שֶׁלְּמַעֲשֶׂה, הָפוּךְ -

אֲנִי לֹא רוֹאָה מִמֶּטֶר, כִּי בָּכִיתִי כָּל הַלַּיְלָה לַכָּרִית

דְּמָעוֹת, כְּלוּאָה בַּפּוּךְ,

סְפוּנָה בּוֹ, כְּמוֹ בַּכּוּךְ,

מְיַשֶּׁבֶת מוּל הָאֱלֹהִים שֶׁלִּי עוֹד אֵיזֶשֶׁהוּ סִכְסוּךְ.

וּלְאוֹר יוֹם שָׁבָה

וְשׁוֹעֶטֶת עַל הַדֶּרֶךְ הַסּוֹאֶנֶת,

לֹא חָשׁוּב מָה וְאֵיזוֹ לָשׁוֹן רוֹטֶנֶת,

וְלֹא כִּי אֵין לִי אֱלֹהִים, אֶלָּא כִּי דַּוְקָא יֵשׁ בִּי לֹא מְעַט מִמֶּנּוּ.

יוֹם עֲבוֹדָה

הִזָּהֲרִי בְּדַרְכֵּךְ מֵהַכְּבִישִׁים הַמְּהִירִים.

אֶצְלֵנוּ מְפַחֲדִים מֵהֶם אֲפִלּוּ הַתַּיָּרִים,

שֶׁעֲבוּרָם הַכֹּל כָּאן אַטְרַקְצִיָּה וָפֶלֶא.

אָנָּא מִמֵּךְ, הִזָּהֲרִי מֵאֵלֶּה.

 

אַל תִּתְּנִי לַאֲנָשִׁים עִם יָדַיִם כְּבוּלוֹת

כַּפּוֹת יָדַיִם פְּתוּחוֹת, פֶּן יִקְבְּרוּךְ בִּגְבוּלוֹת,

שֶׁכֵּן לָהֶם הַגְּבוּל הוּא בִּטָּחוֹן וְחוֹמָה –

אַתְּ אַל תִּתְּנִי לָהֶם, וִיהִי מָה!

 

רוּצִי לַטֶּבַע, אֶל הַשְּׁטָחִים הַמִּשְׁתַּנִּים,

גַּם אִם תִִּתְמוֹטְטִי לָאָרֶץ בְּחֹסֶר אוֹנִים,

גַּם אִם אֵין זֶה קֶצֶב הַמְּאַפְשֵׁר לָךְ לָעוּף,

רוּצִי! כִּי לִקְפֹּא בַּמָּקוֹם זֶה טֵּרוּף.

 

בַּבַּיִת, בָּעֶרֶב, הַשְׁמִיעִי לִי תְּלוּנוֹת,

אֵיךְ דָּפַקְתְּ בַּדְּלָתוֹת, שֶׁהִתְגַּלּוּ כְּחַלּוֹנוֹת

הַמִּתְנַפְּצִים לִרְסִיסִים כַּחֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ.

הַרְגִּיעִי מְעַט... וְשׁוּב תּוּכְלִי לְהָאִיץ.

***

בּוֹאִי, נֵשֵׁב בְּיַחַד עַל הַסַּפָּה.

בְּסֵדֶר, אָז לֹא הִרְוַחְתְּ הַיּוֹם אֶת כָּל הַקֻּפָּה;

גַּם אֲנִי הִפְסַדְתִּי הַיּוֹם - מִכָּל הַלֵּב...

בּוֹאִי נָאֵט לְעֵת עֶרֶב וּמַסְלוּל נְחַשֵּׁב.

 

מָחָר - זֶה כִּנּוּי לְהִזְדַּמְּנוּת מְעֻלָּה

מְלוֹא אֲוִיר וָרוּחַ לָשׁוּב לִפְעֻלָּה.

 

                                    *לנעמה, מותק שלי ז"ל

 

 "מכתב לסבא – שירים שחוברו יחדיו בעדנת אהבה" מאת אור אירנה קונובלוב. הוצאת ספרי ניב, 111 עמודים, שנת 2026